
ב-16 ביוני 2026 אישרה הממשלה את החלטה 4255 בנושא האצת בינה מלאכותית בישראל וביסוס מובילות עולמית. ההחלטה מתמקדת בהשקעה בתשתיות מחשוב, בהון אנושי ובמחקר ופיתוח.
חוות שרתים כתשתית לאומית
במקביל מקודמת הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס׳ 168), שמכירה בחוות שרתים למטרות בינה מלאכותית כתשתית לאומית. ההצעה פורסמה ב-20 במאי 2026 ואושרה בקריאה ראשונה ב-1 ביוני 2026.
המשמעות המעשית של הכרה כתשתית לאומית היא מסלול תכנוני מהיר יותר. זה נועד להתמודד עם צוואר בקבוק אמיתי: הקמת חוות שרתים בישראל נתקלת בהליכי תכנון ארוכים, בזמן שהביקוש לכוח מחשוב ל-AI גדל מהר.
הגישה הרגולטורית
לפי מסמך מדיניות של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה יחד עם מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הרגולציה בתחום ה-AI בישראל תיעשה באופן ענפי ולא רוחבי, ותהיה מתקדמת וגמישה.
זו בחירה מכוונת ושונה מהגישה האירופית. במקום חוק אחד שחל על כל מערכות ה-AI לפי רמת סיכון, ישראל בוחרת שכל רגולטור ענפי — בריאות, פיננסים, תחבורה — יסדיר את התחום שלו.
לארגון ישראלי שפועל גם באירופה זה אומר שהוא כפוף לשתי לוגיקות רגולטוריות שונות במקביל: אירופית רוחבית מבוססת סיכון, וישראלית ענפית ומבוזרת.
מה זה אומר לארגון שלכם
- אם אתם שוקלים היכן לארח עומסי AI — מגמת התשתיות המקומית רלוונטית לשיקול הריבונות על המידע.
- הגישה הענפית הישראלית אומרת שהרגולציה שתחול עליכם תלויה בענף שלכם, לא בטכנולוגיה. בדקו מה הרגולטור הספציפי שלכם כבר פרסם.
- ארגון שפועל בשני השווקים צריך למפות את שתי מערכות הדרישות. ברוב המקרים העמידה בדרישה האירופית מכסה גם את הישראלית, אבל לא תמיד.
